חמישה עשר ספרים אישיים, עשויים בעבודת יד, המספרים את חייהן של נשים שכולות
התערוכה התקיימה במסגרת אירוע “שכנות – נשים יוצרות פיוס” שנערך בסינמטק תל-אביב
החיים שלפני ובצל השכול באים לידי ביטוי בחמישה עשר ספרים אישיים, עשויים בעבודת יד, המספרים את חייהן של נשים שכולות, פלסטיניות וישראליות.
בפרויקט אמנות החושף את האישי והמשותף, משתמשות המשתתפות באמצעים אמנותיים ובטקסטים עדינים ומרגשים בכדי לספר את סיפור חייהן, לחלוק רגשות ולבנות ביחד דרכים להבנה ולדיאלוג.
את הפרויקט ליוותה האמנית דבורה מורג, כאשר במהלך שלושה חודשי עבודה יצרה כל משתתפת ספרון אישי המביא לידי ביטוי את התמודדותה האישית עם הזיכרונות ועם העבר והווה, בתהליך של התבוננות אישית לאחור.
מתוך התערוכה:
אורה לפר מינץ: “בהספד לבני רז שנהרג ב- 2001, שאלתי, “מה אומרת אימא על קבר בנה? אבות אומרים “קדיש”, ואימא – מה היא אומרת?. סיימתי את ההספד באמירה שאם לא נלמד לדבר, תהיינה עוד אימהות שלא תדענה מה לומר על קבר בנן.”
בושרה עוואד: “איפה קונים את המרחקים? אולי אוכל לקנות את זה הקצר ביותר אליך”. אני מצטטת את השיר הזה על בני, מחמוד, האובדן הגדול של חיי.”
התערוכה התקיימה במסגרת אירוע “שכנות – נשים יוצרות פיוס”, שנערך בסינמטק תל-אביב ב- 2013.
