סיפורים נוספים

סתיו קדושים - "טיפה בים הזיכרונות"

דברים שכתבה והקריאה סתיו קדושים בקונצרט שנערך לציון שנה למבצע "צוק איתן" בקיבוץ כפר עזה. אביה של סתיו, ג'ימי קדושים, נהרג ב- 9 במאי 2008, מפצמ"ר שנפל בחצר ביתם בקיבוץ:
מהרגע שקיבלתי את ההצעה לעמוד כאן ולדבר מולכם עברתי מסע מעניין מאוד, שלווה בהרבה חששות, תהיות, התרגשות ובעיקר ניסיון להבין מה אני רוצה להגיד. החלטתי לכתוב כמה שיותר פשוט. כמה שיותר אמיתי. כמה שיותר אני.
כל מקום בקיבוץ הזה הוא מקום רווי זיכרונות עבורי, ואני מוכרחה להודות שהתרגשתי מאוד לשמוע שהאירוע היום מתרחש דווקא כאן במגרש הכדורגל אותו מגרש ממנו צפיתי בשקיעות היפות ביותר מעל עזה, והמקום שבו מתקיים עד היום חלק משמעותי מחיי הקהילה של הקיבוץ שבו גדלתי.
ממש כאן עמדנו בשורה, חבריי ואני ,וראינו את עזה מופגזת. כאן שתלו החברים שלי עץ זית בתוך טנק כמחווה של שלום, במהלך שנת בר המצווה המסורתית בקיבוץ, וכאן בעיקר אני זוכרת את אבא שלי מבלה שעות, ממריא ונוחת עם מצנח הרחיפה שלו. המקום הזה מסמל בשבילי את המפגש של החיים האישיים, הפרטיים, עם החיים של הארץ כולה ועם המלחמה. לכן מרגש אותי מאוד לעמוד ולדבר בפניכם דווקא כאן.
קשה לי להחליט איך לספר לכם על אבא שלי. איזה מין סוג של בן אדם הוא היה. הוא לא היה גיבור על, ואני זוכרת אותו כאדם פשוט. אני זוכרת איך בכל יום שישי בערב הוא היה עונה לסבתא שלי בטלפון בקריאה, "מאדאם קדושים", ופוצח בדיבור נלהב בצרפתית שוטפת. אני זוכרת אותו מתגנדר לכבוד ארוחת יום שישי בחדר האוכל בקיבוץ: חולצה מכופתרת בתוך מכנסיים מגוהצים, ושיער מסורק במסרק השחור שהיה ברשותו. אבא אהב לשתף אנשים, דרך הצילום, במה שראה מהאוויר בעת הרחיפה. הוא היה מקפיד לצלם בזווית הנכונה, באור הנכון, ואחר כך מדפיס את התמונות בגדלים שונים, ממסגר ונותן לאנשים במתנה. לכל תמונה כזאת התלווה סיפור של יום רחיפה שלם במקום כלשהו בעולם.
כל הדברים האלה הם טיפה בים הזיכרונות הפרטיים שלי, אבל כשאני מנסה לספר את מה שקרה באותו יום, אני מגלה שהמילים הן כבר לא המילים שלי. אני זוכרת מילים שנאמרו. אני זוכרת את ה"בומים" ואת קולות הפיצוצים. אני זוכרת שאבא עבד בגינה וביקש מאמא להחזיר את פח האשפה למקום, ואז היה פיצוץ. ופתאום, אבא שלי נעלם. מהרגע הזה הכול השתנה. זה היה כוחה של הפצצה הזאת, שרק היא הייתה יכולה לקחת מאיתנו משהו שהיה כל כך גדול.
לאבא שלי הייתה היכולת להפיח חיים בכל דבר: בכל סיפור, בכל שיחה עם בן אדם, בכל צניחה. הייתה בו אהבה שהרבה אנשים חוו והרגישו. הוא תמיד היה אומר שכשאתה אוהב מישהו, אתה צריך לדאוג שהוא ידע את זה. שאהבה היא דבר שחולקים. הייתה בו שמחה, הוא היה בשיא הכוח שלו, הוא חי את החיים בכל העוצמה שלהם, בנה את עצמו לגמרי לבד. הוא אהב את הקיבוץ מאוד , הקהילה הייתה חלק גדול מהחיים שלו. היה לו באמת אכפת והוא זכה לראות את הקיבוץ ואת הקהילה הזאת מתפתחים לאורך הרבה שנים. גם אחרי שאבא שלי נהרג, הקהילה הראתה את החוזק שלה בהשתתפות אמיתית בכאב ובאובדן. מותו של אבא היה שבר של כולם. אני מאמינה שכל עוד המקום הזה קיים, כל עוד הקהילה הזאת קיימת, אבא שלי לא יישכח. בשבילי הוא עדיין משמש מורה לחיים.
מהחינוך שאבי ואימי נתנו לנו, לאחיי ולי, למדנו להסתכל מעבר לעצמנו, לראות רחוק יותר, לראות את האדם האחר, להיות חברים, להיות שם בשביל מישהו. ואין לזה תנאים. גם כשקשה, עלינו לראות את הכוחות שלנו ולראות מה אנחנו יכולים לתת.
אחד הדברים שהולכים איתי בזמן האחרון, כשאני חושבת מה אני רוצה לומר, הוא משהו שקצת קשה לי להסביר. אבל אחרי שדבר כזה קורה, אתה נאלץ לבחור מחדש לחיות את החיים האלה. לחיות אותם אחרת, לשים דגש על הדברים החשובים, לתת יותר מקום לחיים ולא למוות, לא להרוג משהו מבפנים.
במשך זמן רב לאחר שאיבדתי את אבי, חיפשתי משהו ולא ידעתי מה אני מחפשת. ידעתי שאני לא מחפשת נקמה או אשמים. אולי חיפשתי את ההקשר הרחב יותר של המוות של אבא שלי, שהיה בעצם מוות פוליטי, שהרי הוא נהרג מפצצה שמישהו ירה מתוך כוונה ותקווה להרוג. את ההקשר הזה מצאתי דווקא בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. שם פגשתי, הכרתי, שמעתי, השמעתי ומצאתי. מצאתי שייכות, מצאתי קרבה, מצאתי שותפות. מפגש של לבבות שבורים מלאי תקווה. ברגע שנפתחתי ונתתי למשהו אמיתי להיכנס, ברגע שפגשתי פנים, סיפור, שפה, לא יכולתי שלא לוותר על הכעס ועל המרחק. האבדות הן אמנם פרטיות, אך הכאב הוא של כולנו. ואת זה אף גדר לא יכולה להפריד.
אני לא יודעת אם זה סותר ואולי בכלל מובן מאליו, אבל אנחנו פשוט חיים את החיים שלנו. עם השכול, עם ההתמודדות עם המצב הביטחוני, עם הקרבה לרצועה ועם שאיפה לשלום מתוך החיים. מתוך היומיום, בשיח ובמפגש עם אנשים, אני באמת מאמינה שזה מה שיביא שינוי.

  • ג׳ימי קדושים
  • ג׳ימי קדושים
  • ג׳ימי קדושים
  • ג׳ימי קדושים
  • ג׳ימי קדושים
  • סתיו קדושים