סיפורים נוספים

מהא סלאח - "לגעת בצד ההומניטרי של האחר"

אני עובדת כמורה וחיה עם אמי. יש לי אח אחד ושלוש אחיות ואבי נפטר.
בהשכלתי - בעלת תואר ראשון בשפה הערבית.
ביום האדמה בתאריך 30 במארס 1997, אחי עבדאללה נהרג על ידי כוחות הכיבוש הישראלי במהלך צעדה שקטה שיצאה מאוניברסיטת ביר זית לציון יום האדמה. הוא היה בן 23 והיה בשנה השלישית ללימודי ארכיטקטורה. חצי שנה לאחר מכן אבי קיבל התקף לב בשל היגון והעצב העמוקים שהיה שרוע בהם ומרוב שבכה על מותו של עבדאללה.
מותו של עבדאללה היה אסון גדול ובלתי צפוי. עבדאללה היה אחי הבכור ובאותם ימים ממש הפך מילד לגבר והיה לקראת סיום האוניברסיטה. מותו שינה את חיי המשפחה לחלוטין.
חשבתי הרבה איך לנקום את מותו של אחי, ושנאתי יותר ויותר את הכובשים האלה שמפריעים לחיינו והורגים את בני הנוער שלנו בשל מחאה שלווה. הרגשות האלה ליוו אותי במשך זמן רב. פעם, פגשתי במקרה חבר שסיפר לי על פורום המשפחות ועל הפעילויות השונות שלו, והציע לי להצטרף. התגובה הראשונה שלי היתה סירוב מוחלט מאחר וחשבתי כי אפילו רק מפגש עם הצד השני נחשב בגידה ופשע. ובכל זאת, בשנת 2014, מתוך סקרנות, השתתפתי באחת מקבוצות "הנרטיב ההיסטורי" שארגן הפורום. זו היתה קבוצה של מורים משני הצדדים. אחרי הפגישה הראשונה חשבתי שלא אחזור לשאר המפגשים, אבל הסקרנות גרמה לי לחזור ולהשלים את התכנית הנפלאה הזו עד סיומה. במהלך המפגשים נגעתי בצד ההומניטרי של האחר, וגם חשתי אהדה לסבל של העם הפלסטיני מהמשתתפים הישראלים. בנוסף לכך, שמתי לב כי יש יסודות משותפים להמשך דיאלוג שמטרתו שחרור מהכיבוש ועשיית שלום.
לאחר סיום הפרויקט התחלתי להאמין במסר של הפורום והצטרפתי כחברה פעילה, ואני אמשיך בעשייתי ככל יכולתי כדי שהדורות הבאים יוכלו לחיות בשלום.

  • עבדאללה
  • עבדאללה
  • עבדאללה
  • מהא סלאח