הכירו את האנשים והסיפורים שמאחורי פורום המשפחות

על אף הכל – דיאלוג

12/12/2011

                             גיא 

                        גיא (עומד)

   

                        גיא וניב

 
   מימין לשמאל: יגאל, גיא, מיכל, ניב וצורית שריג
 
            מימין לשמאל: נדב,רעות וניב
 
           מימין לשמאל: צורית, יגאל ונדב
 
                         ניב ונדב

 שמי ניב שריג, בן 35 מכפר סבא. במקור ממושב חיבת ציון בשרון, דוקטור במתמטיקה ממכון ויצמן, עובד בחברת נובה מכשירי מדידה ברחובות ומרצה למתמטיקה בטכניון ובמכון ויצמן.

לאחר שסיימתי שנת שירות בתנועת הנוער של האיחוד החקלאי בבקעת הירדן ובעודי ממתין לגיוסי לצבא, נפל, גיא, אחי הבכור. גיא נהרג בטול-כרם, בערב סוכות, ספטמבר 1996, במהלך מאורעות פתיחת מנהרת הכותל, כחודשיים לפני שחרורו.

לאחר ששירת כמפקד כיתה בצנחנים ומפקד מחלקה בנח"ל עבר גיא לשרת כקצין מג"ב בסיורים המשותפים עם הפלסטינים בעיר טול-כרם בה, כאמור, נפל. כדור של צלף פלסטיני פגע בו, כאשר נחלץ להציל את סנ"צ שמעון דיין שנפל גם הוא מכדורי אותו צלף.

ביום בו גיא נפל, חיי וחיי משפחתי השתנו מן הקצה אל הקצה. השכול, האבל והגעגוע לגיא מלווים את הוריי, יגאל וצורית, את אחותי, מיכל, ואותי ללא הפסק. עבורי, העצב העמוק ביותר נובע מתחושת הפספוס על "מה היה קורה אילו...". אני כיום נשוי ואב לילד (ועוד אחד בדרך), אחותי נשואה גם היא ואם לבת: הגעגועים למשפחה הגדולה והמאושרת שהיינו יכולים להיות, יחד עם גיא ו"משפחתו" שלו - מלווים אותי מאז נפל ועד היום.

החברות בפורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני פתחה בפניי צוהר של תקווה, הפגישה אותי עם חברים חדשים וסיפורים אישיים של ישראלים ופלסטינים, שאיבדו את יקיריהם בסכסוך ולמרות זאת השכילו להיפתח לצד האחר מתוך נכונות אמיתית להקשיב ורצון כן לדיאלוג.

ההכרות הבלתי אמצעית עם השותפים הפלסטינים לימדה אותי שיעור מאלף באנושיות, בהכרת האחר, במזעור הייאוש ובהבנה כי על אף התפיסה הרווחת בחברה הישראלית, כמו גם בחברה הפלסטינית, יש עם מי לדבר ובעיקר יש על מה לדבר.

נוכחתי לדעת שתחושת הייאוש, חוסר האימון, והבורות (שהיתה גם מנת חלקי עד לא מזמן) קיימים בשני העמים. רק דיאלוג יביא לסדיקת החומות הללו ויוביל להתפייסות אמיתית ולהתחלה של פתרון (כפי שאכן קורה בין חברי הפורום).

חשוב לי ביותר לשמוע משותפיי הפלסטינים על הצרכים, הרצונות ודעת הקהל הפלסטינית, כדי להבין את הכיוונים והדרכים האפשריים לפיתרון. הם, מצידם, מוכיחים הבנה גדולה לצרכים, לרצונות ולפחדים של עמי ושלי כציוני פעיל בחברה הישראלית. הקשב והנכונות ההדדיים הללו, מוכיחים לי כל פעם מחדש כי אכן יש תקווה לפתרון ולחיים משותפים עם לצד עם.

את התקווה, השותפות, ההבנה ההדדית, החתירה לשלום והתמיכה הבלתי מסתייגת באי אלימות אנו מביאים לתלמידי בתי הספר בהרצאות המשותפות.
תגובות התלמידים הן ביקורתיות, חושבות ומעניינות. בתום כל הרצאה, הרושם העיקרי המתקבל מהתלמידים הוא עד כמה היה חשוב ואפקטיבי המפגש הבלתי אמצעי עם פעיל שלום פלסטיני ששיתף אותם בחייו המורכבים ובאמונתו בשלום ובשיתוף פעולה, על אף הטרגדיה שחווה בחייו.

כפי שאנו חוזרים ואומרים מול התלמידים: אם אנו, חברי הפורום, שאבדנו את היקר לנו מכל, יכולים לשבת, לדבר ולשתף פעולה, אזי כל אחד יכול ואולי כל אחד גם חייב.

ניב שריג כפר סבא

דצמבר 2011

 

 

Bookmark and Share

הצטרפו והשפיעו
נמצאו 22 תוצאות / עמוד 1 מתוך 2PrevNext